דוב לא אוהב לקבל אורחים. הוא אפילו תלה שלט: אין כניסה לאורחים.
אז כשבוקר אחד עכבר קטן דפק על הדלת, דוב הזועף אמר לו ללכת. אבל האורח העקשן המשיך לצוץ - פעם בארון... פעם במגרת הלחם... פעם במקרר... ופעם בקומקום התה. ומה עשה דוב? הוא כעס, הוא צרח, הוא חסם את כל פתחי הבית - אך ללא הצלחה.
לבסוף הזמין את עכבר לתה וגילה שלפעמים טובים השנים מן האחד.

בוני בקר, סופרת ספרי ילדים עטורת פרסים, מספרת: "העכבר העקשן פשוט צץ בראשי יום אחד וסרב לעזוב. אני מהססת להודות כמה מהדוב יש בי, אבל אני אסירת תודה לכל עכבר חביב שצץ בחיי."

נבחר על ידי אמאזון לספר הילדים הטוב ביותר לשנת 2008.
רמ-מכר של הניו יורק טיימס.


הספר יצא לאור בשיתוף עם הוצאת כנרת